מה הקשר בין פסיכולוגיה חברתית וזוגיות?

רוצה לדעת כיצד הפסיכולוגיה החברתית קשורה לזוגיות שלך? הפוסט הבא הוא בשבילך.

פסיכולוגיה חברתית היא תחום מחקר בפסיכולוגיה, במסגרתו נחקרת השפעת הזולת על מחשבותיו, הרגשותיו, והתנהגותו של הפרט. ומה הקשר בין תחום זה למערכות היחסים שלנו? למעשה, פסיכולוגיה חברתית וזוגיות הם תחומים השלובים זה בזה.

כלומר, תחום הפסיכולוגיה החברתית יכול ללמד אותנו לא מעט על הזוגיות שלנו. הפסיכולוגיה החברתית יכולה ללמד אותנו כיצד לנהל מערכת יחסית בריאה יותר. והיא יכולה ללמד אותנו גם כיצד לפעול בצורה נכונה יותר במצבים חברתיים ובזוגיות שלנו.

תופעות מעניינות בפסיכולוגיה שקשורות לזוגיות

1. נבואה שמגשימה את עצמה

נבואה המגשימה את עצמה היא מושג מתחום הפסיכולוגיה החברתית. המושג מתאר תהליך חברתי, בו אמונה אשר בתחילתה היא שגויה מובילה למימושה. בשונה מאפקט הפלצבו המפורסם, תהליך המימוש של נבואה זו הוא תהליך חברתי, בו קיימת אינטראקציה בין פרטים. ואינטראקציה זו – היא הגורמת להגשמת האמונה.

לדוגמא: המורה שלכן ביסודי ‘לא האמינה’ ביכולות הלימודיות שלכן? ייתכן שהאמונה הזו שלה – היא שגרמה לכך שלא הצלחתן לבטא מולה את היכולות הלימודיות שלכן. וכעת נעבור לדוגמא מתחום הזוגיות: את מצפה שבן זוגך יחזור מהעבודה עצבני, עייף, עוקצני ותוקפני? ייתכן שעצם הציפייה שלך – תגרום לנבואה להגשים את עצמה. ודוגמא חיובית יותר – אם את שוקלת האם לספר לו שאת מאוהבת בו, ובוחרת שכן כי את מצפה שזה יוביל לזוגיות מהממת, ייתכן שעצם הציפייה שלך תוביל להתגשמותה. (שכן, לרוב גם תתנהגי בהתאם וזה יגרום לפרטנר שלך לרצות להיות חלק מזה). כלומר, כאשר אנו מצפים למשהו – לעיתים קרובות אנו מתנהגים ויוצרים מצבים המאפשרים את התקיימותה של הנבואה, והמובילים להתממשותה.

לא סתם מדובר באחד האפקטים הנלמדים ביותר בקורסי פסיכולוגיה באקדמיה. אפקט הנבואה המגשימה את עצמה הוא אחד מהאפקטים הפסיכולוגיים העוצמתיים ביותר. ולכן רצוי להכיר אפקט זה ולהיות מודעים להתרחשותו בחיינו האישיים. בפעם הבאה שאת מרגישה ש’עומד להיות פיצוץ’ בינך לבין בן זוגך – תדעי כיצד אפקט זה יכול להשפיע על הריבים שלכם.

המסקנה העיקרית מכך היא כמובן שרצוי שננבא לנו תרחישים חיוביים ככל האפשר. במקום לצפות שבן הזוג יחזור עצבני מהעבודה, נסי לצפות לכך שהוא יחזור דווקא רגוע, שליו וקשוב אלייך. וכך, עצם הציפייה שלך לאינטראקציה חיובית, תגרום לך להתנהג בהתאם. וזה יוביל לכך שציפייתך תתגשם בסיכוי גבוה יותר.

פסיכולוגיה חברתית וזוגיות - המשך

2. תיאוריית הייחוס

תיאורית הייחוס (Attribution Theory) היא מונח המתייחס לאופן בו בני האדם מייחסים סיבות לאירועים שמסביבם וההשפעה שיש להערכות הסיבתיות של בני האדם. ייחוסים אלו הם חלק בלתי נפרד מהחיים המנטליים שלנו. למשל בעקבות קבלת ציון במבחן – נוכל לחשוב ‘אני חכמה וחרוצה’ (אם הציון מספק אותנו), או לחילופין – ‘המבחן היה לא הוגן’, או ‘לא למדתי מספיק’ (אם הציון אינו מספק אותנו).

ה- Explanatory Style (סגנון ייחוס) הוא איפיון הדרך בה האדם בד”כ מסביר אירועים. לכולנו יש סגנון ייחוס כלשהו והוא מוערך באמצעות שלושה מימדים: פנימיות/חיצוניות (עד כמה הסיבה קשורה אלינו או ל’גורל’), יציבות/אי יציבות (עד כמה אנו עיקביים בסגנון הייחוס שלנו במצבים שונים) וגלובליות/ספציפיות (האם הסיבה משפיעה גם על תחומים רבים נוספים בחיים או רק על כמה ספיציפיים).

ואיך זה קשור לריבים בין בני זוג, אתן שואלות? אז ככה… חשבו על זה – נניח שפניתן בבקשה לבן הזוג שלכן, והוא לא היה רגיש אליכן. נניח שהוא התעלם, או קצת התפרץ עליכן. אנו כבני אדם תמיד מנסים להסביר אירועים – למה זה קרה? מה גרם לזה לקרות? הסיבה לכך היא בעצם הישרדותית. כאשר אנו מרגישים שאנו מסוגלים להסביר דברים – אנו מרגישים שאנו יכולים לשלוט בהם טוב יותר. ייחוס הסיבתיות לאירועים הוא בעצם תכונה הטבועה בנו מבחינה הישרדותית וקשה לנו מאוד להימנע ממנה.

ולכן, באותו רגע שבן זוגך התפרץ עלייך או התעלם ממך – מיד תנסי להסביר לעצמך מדוע זה קרה. בהמשך לתיאוריית הייחוס, תוכלי לייחס את הסיבה לבן הזוג שלך, או לנסיבות החיים. לדוגמא ‘הוא התפרץ עליי כי הוא כועס עליי או לא אוהב אותי’ אלו ייחוסים פנימיים. כלומר את מפרשת את ההתפרצות כסיבה הטבועה בבן זוגך, כמו ‘הוא לא אוהב אותי’. מנגד, את יכולה גם לייחס את הסיבה למעשה לייחוס חיצוני לבן זוגך. לדוגמא ‘הוא קצת התפרץ כי היה לו יום מאוד קשה בעבודה והוא מוטרד מעניינים שלא קשורים אליי’. שימי לב עד כמה שני הייחוסים הללו שונים.

3. הטיה בשירות העצמי

ובהמשך לסעיף הקודם: תופעה מעניינת נוספת בתחום זה נקראת הטיה בשירות העצמי (Self-Serving Bias). זו נטיית בני האדם לייחס כישלונות ואירועים שליליים אחרים לנסיבות חיצוניות, אך לייחס הצלחות ואירועים טובים לעצמם. מחקרים שבדקו כיצד ה-Self-Serving Biases מתרחשים בין בני-זוג מצאו כי: אנשים בנישואים מאושרים נוטים לבצע ייחוס לגבי התנהגות בן-הזוג שלהם באותו האופן שבו היו מבצעים כלפי עצמם (מעשים טובים – ייחוס פנימי, מעשים שליליים – ייחוס חיצוני). בעוד אנשים בנישואים לא-מאושרים עושים את ההיפך. הם מייחסים את המעשים הטובים של בני-זוגם לגורמים חיצוניים (“הוא עשה את זה רק כדי להיראות טוב בפני האורחים”) ואת המעשים הרעים שלהם לגורמים פנימיים (“פשוט לא אכפת לו”). שימי לב שתבנית כזו של ייחוס בקרב נישואים לא-מאושרים ללא ספק רק מחריפה את המצב.

לסיכום, פעמים רבות אנו מסיקים מסקנות לא נכונות ומייחסים סיבות לאירועים בצורה שגויה. לכן, בפעם הבאה שבן הזוג שלך עושה משהו – שימי לב לסיבות שאת מייחסת להתנהגותו. העלי את האפשרות שייתכן שאת טועה בהערכות שלך מפעם לפעם. ויתר על כן, השתדלי לייחס סיבות מסוג ייחוס פנימי כשהוא עושה משהו טוב, וסיבות מסוג ייחוס חיצוני כשהוא עושה משהו טוב פחות. בסופו של דבר, לא סתם את מגדירה אותו בן זוגך 🙂

אז מה למדנו בפוסט זה?

הפסיכולוגיה החברתית עוסקת באינטראקציות חברתיות וזוגיות, וניתן ללמוד ממנה רבות על התנהלות נכונה יותר בזוגיות. למשל, ניתן ללמוד ממנה איך לא לריב עם החבר וכיצד לשמור על היחסים עם בן הזוג רגועים ובריאים יותר.
מהנבואה המגשימה את עצמה אנו לומדות שעדיף לצפות ליחסים חיוביים עם בן הזוג. ציפייה זו מעלה את הסיכוי להתרחשות אותו אירוע שאנו מצפות לו. הסבר אפשרי לכך הוא העובדה שזה גורם לנו להתנהג בהתאם. וזה מה שמגביר את הסיכוי להתרחשותה של האינטראקציה המצופה.
תיאוריית הייחוס מלמדת על כך שלעיתים אנו מייחסות סיבות פנימיות לבן הזוג שלנו, כאשר הסיבה האמיתית יכולה להיות חיצונית. כלומר, אנו יכולות לחשוב שבן הזוג עצבני עלינו בגלל שהוא קצת הרים את הקול, כאשר במציאות הוא הגיב כך כי היה מוטרד בגלל שיחה מהעבודה.
ממחקרים על תופעת ההטיה בשירות העצמי בקרב נשואים מאושרים יותר או פחות, אפשר ללמוד שהמתכון לנישואים מאושרים הוא לייחס לבן הזוג ייחוסים פנימיים כשהוא עושה מעשים חיוביים (כלומר, הוא טוב\מצחיק\חכם\מתחשב באמת, ולא כי הנסיבות גרמו לו להתנהג כך), וכן לייחס לו ייחוסים חיצוניים כאשר הוא עושה מעשה שלילי (לדוגמא – הוא לא באמת אשם כי…).